החיים שלנו מקובעים סביב הרבה מיתוסים ואמיתות שאספנו בדרך.
זוהי למעשה דרך שמקלה עלינו להתמודד במהירות עם מצבים שנקרים בדרכנו.
הבעיה היא שלא מעט מהמיתוסים הללו, עברו גלגול כזה או אחר ועלולים להניע אותנו באופן שגוי שאינו מיטיב.
בחרתי לשתף באוסף מיתוסים, שמנחים לא מעט את החשיבה שלנו ומובילים את העשיה שלנו.
ביחד נפצח וננפץ את המיתוסים השגויים המובילים אותנו.
להיות בחמלה עצמית זו אגואיסטיות. עלי לחשוב יותר על האחר מאשר על עצמי.
לא נכון –
מחקרים מראים שככל שנהיה פחות ביקורתיים כלפי עצמנו ויותר עם חמלה עצמית, כך נוכל להיות יותר פשרנים, מבינים, סלחניים, מקבלים ומסוגלים לחמול על האחר.
כיוון שכשאנחנו מקבלים וסולחים לעצמנו אנחנו מבינים שאנחנו אנושיים, בלתי מושלמים וכך גם הזולת – כל בני האדם עושים טעויות, נכשלים ונופלים.
מחקרים מראים כי אנשים הפועלים מתוך חמלה עצמית נוטים להיות יותר אכפתיים ותומכים ביחסים בין אישיים (Neff & Beretvas, 2013; Wayment, West & Craddock, 2016), מקנאים פחות (Tandler & Petersen, 2018) נוטים יותר להתפשר בקונפליקטים ביחסים (Yarnell & Neff, 2013), ונוהגים יותר בחמלה כלפי אחרים (Neff & Pommier, 2013).
חמלה עצמית היא סוג של רחמים עצמיים
לא נכון –
חמלה עצמית מזכירה לנו שכולם סובלים בזמנים כאלה ואחרים, אינה מגזימה את עוצמת הסבל שלנו ומתרגלת בקרבנו אפשרות להפחתת הסבל. מחקרים מראים כי אנשים בעלי חמלה עצמית נוטים להסתכל בפרספקטיבה רחבה ולא להתמקד במצוקה שלהם (Neff & Pommier, 2013). יתרה מזאת תרגול החמלה העצמית מפחיתה את הנטיה להתעסק ברוע המצב. (Odou & Brinker, 2014, 2015; Raes, 2010).
חמלה עצמית היא חולשה
לא נכון –
חמלה עצמית מחברת אותנו לחוסן נפשי וליכולת התמודדות מיטיבה עם קושי.
מכאן שחמלה עצמית היא כוח ולא חולשה.
מחקרים מראים שאנשים בעלי חמלה עצמית מסוגלים להתמודד טוב יותר עם מצבים קשים כמו גירושין (Sbarra, Smith & Mehl, 2012), טראומות (Hiraoka et al., 2015), מחלות כרוניות (Sirois, Molnar & Hirsch, 2015) או כאבים כרוניים ( Wren et al, 2012).
חמלה עצמית היא פינוק
לא נכון –
חמלה מחפשת בריאות ארוכת טווח ולא הנאה לטווח הקצר (בדיוק כמו שהורה הפועל מתוך חמלה, לא יאפשר לילדו לאכול רק ממתקים וידרבן אותו לאכול גם אוכל מזין).
מחקרים מראים שאנשים הפועלים מתוך חמלה עצמית מתנהגים באופן בריא יותר (Sirois, 2015) עוסקים בפעילות גופנית (Magnus, Kowalski & McHugh, 2010), שומרים על תזונה בריאה (Schoenefeld & Webb, 2013), שותים פחות (Brooks et al., 2012) ועוקבים אחר מצב בריאותם (Terry et al., 2013).
חמלה עצמית היא דרך לחפש תירוצים
לא נכון –
חמלה עצמית מספקת לנו את הביטחון הדרוש כדי להודות בטעויות, במקום הצורך בהאשמה.
מחקרים מראים שאנשים הפועלים מתוך חמלה עצמית לוקחים אחריות אישית גדולה יותר על מעשיהם (Leary et al., 2007), וסביר יותר שיתנצלו אם הם פגעו במישהו (Brienes & Chen, 2012).
חמלה עצמית מערערת מוטיבציה
לא נכון –
רוב האנשים מאמינים כי ביקורת עצמית היא מנוע יעיל, אך היא למעשה מערערת את הביטחון העצמי, מביאה לפחד מכישלון ואף לתקיעות (Moore et al., 2018).
מחקרים מראים כי אנשים בעלי חמלה עצמית נוטים לסטנדרטים אישיים גבוהים כשבתהליך הם אינם מכים את עצמם כשהם נכשלים (Hope, Koestner & Milyavskaya, 2014; Neff, 2003b). המשמעות היא שהם פחות חוששים מכישלון (Kilham et al., 2018; Neff, Hseih, & Dejitthirat, 2007) ונוטים יותר לנסות שוב ולהתמיד במאמציהם לאחר שנכשלו (Breines & Chen, 2012; Kreemers, van Hooft & van ויאן, 2018).
לעיתים, ברגעים של החלטה או התלבטות, שווה לעצור ולבדוק האם הצעד הבא שלנו מונע מבחירה מושכלת ומודעת ואכן נתמך בידע ועובדות.
על אף תחושת היעילות והסיפוק שב״סימון ה-V״ על המשימות שלנו, לא מעט נגלה בעצירה זו, שהבחירה שבחרנו באוטומט לאו דווקא הייתה מיטיבה איתנו ועם האחר.