טיפים חודשיים 2021

המושגים יין ויאנג - Yin & Yang  לקוחים מהפילוסופיה הסינית ומשלימים אחד את השני.
יש האומרים שהיין נחשב כחלק הפסיבי, הקר, החשוך, המזוהה עם החלק הנשי,
בעוד שהיאנג נחשב לחלק היבש, החם, האקטיבי, המזוהה עם החלק הגברי.
אם כך כיצד  אלמטים אלו מתחברים לחמלה עצמית?

כמה פעמים רצינו לעשות שינוי אבל לא ידענו לדייק מה בדיוק יהיה השינוי?
כמה פעמים קרה שכבר הלכנו על זה… ואז נתקענו?
כמה פעמים העלינו רעיון נפלא שנשאר במגירה?
קורה לנו לא פעם נכון?
אם רק היה מודל שיראה לנו את הדרך הפשוטה להגשים מטרות, רעיונות וחלומות...
אז זהו שיש במקצוע ה-NLP מודל כזה!

סוף חגי תשרי הוא למעשה התחלה חדשה,
של התהליכים שהחלטנו להניע, של הצעדים הראשונים שהחלטנו לבצע.
למעשה הראשון באוקטובר מרגיש כמו החודש הראשון של השנה,
שכן המונח ״אחרי החגים״ הפך שגור בהובלת התחלות חדשות.

אז מה באמת חשוב לנו להניע? מה מחבר אותנו לאמת הפנימית שלנו?
מהן השאלות שכדאי שנשאל את עצמנו?

המילים "עדינות״ ו״נחישות" נשמעות כסתירה.
כיצד אפשר להתנהל גם בעדינות וגם בנחישות?
הלא נחישות מחייבת קשיחות, ועדינות מחייבת להרפות ממנה?
אז כיצד באפשרותי להיות נחוש/ה בעדינות? או עדין/ה בנחישות?
בהתמקדות בחמלה עצמית נעסוק בשילוב האפשרי והמיטיב בין השניים.
האפשרות לפגוש בעדינות במה שהשגנו עד כה, ולפעול בנחישות להשגת מטרות חדשות לשנה החדשה.

השבוע חגגנו את יום האהבה - טו באב.
אותה אהבה שנחגגת היא למעשה אהבת רוך, נועם, קבלה והכלה.
במילים אחרות, מדובר ברצון לקבל ולחגוג נועם לב אוהב - loving kindness.
בחג האהבה אנו מקבלים ונותנים אהבה. מתקיימת הדדיות של לתת ולקבל.
אך מה קורה כאשר אין הדדיות, או למשל כשאנחנו לא בזוגיות?
האם נדונו לויתור על אותה אהבה שנקראת loving kindness?
ממש לא!

החופש הגדול כאן ואיתו מחשבות על חופש.
יש חופש לילדים וחופש להורים, יש חופש פיזי וחופש מנטלי, חופש עצמי וחופש עצמאי.. 
ומה עם חופש מחשבתי, כלומר, כיצד ביכולתנו לייצר עבור עצמנו ״חופש״?
חופש פנימי נוצר כשאנחנו מאפשרים לתודעה לנוח.
ואיך אפשר לתת לתודעה לנוח כשהיא מלאה במחשבות?

בעתות משבר אנחנו במודעות קיומית, הישרדותית.
התודעה שלנו ביצירה הכרחית גרידא.
הפסקת האש כאילו הביאה איתה את הציפיה להפסקת תודעת האש.
עם זאת, יציאה מהלך רוח ההישרדותי, לא קורה ברגע.
אז מה אפשר לעשות? 
אחת הדרכים החיוניות היא מציאת המוטיבציה שלנו,
ה״דבר״ הזה שמבעיר בנו אש חיובית שמסייע לנו להתמסר לתשוקה שלנו.

אשליית הקוטביות מובילה אותנו לרוב לתחושת סבל, היות שהיא מפתחת בתוכנו תלות בהתחלות ובסופים.

״אם אסיים את הקורס, אוכל לפתוח קליניקה…״
״רק כשאקבל עשרה מטופלים, אוכל לקרוא לעצמי מטפלת…״
״כשהילד שלי יהיה במסגרת אוכל להתפנות לעצמי…״
״כשאעבור לדירה גדולה יותר אוכל להרשות לעצמי לפנות חדר לקליניקה …״

יצאנו מהסגר וזה מרגיש כאילו למעשה התחילה עכשיו השנה!
אותה תחושה של התחלה גרמה לי להביט אחורה, לעשות מעין סקירה עם עצמי על השנים האחרונות.
להפתעתי, נוכחתי לגלות שלא שמתי לב והופ - עברו להן 15 שנה מאז שפתחתי את הקליניקה.
15 שנה שחזון ה- STEP FORWARD שלי חי ומתפתח.
לכן, החלטתי לשתף החודש ולבדוק איך מאז ועד היום נוכל להתבונן על היכולות שלנו ולהפיק מהן תובנות לעתיד!

אם היו אומרים לנו שהמצב הקיים עם התפשטות הקורונה אינו זמני ושהוא צפוי להימשך לפחות עוד 5 שנים,
מה התחושות שהיו עולות בעקבות בשורה זו?
סביר להניח שתחילה היו עולים רגשי כעס, תסכול, אולי אפילו פחד,
ועם זאת, רוב הסיכויים שהיינו מתאפסים ו"מתארגנים" על עצמנו מחדש.
כי עם כל הכבוד למשבר חולף, כשמדובר ב- 5 שנים כבר לא מדובר במשהו רגעי, ולכן עלינו  להיערך אליו בצורה מעשית. לא כך? אז מה עלינו לעשות?

לא. אני לא מתכוונת לכתוב את הטיפ הזה על ברווזים. אולי בהזדמנות אחרת :)
אני רוצה לכתוב על געגוע.
געגוע - גע וגע. "גע" "וגע" - כי הגעגוע נוצר מזה שמשהו נגע בי.
נגיעה שהשאירה חותם, הייתה עוצמתית, מרגשת, נעימה, משמחת או כל דבר אחר שגורם לי אכן להתגעגע.

לפני כמה ימים תפס אותי משפט מיוחד ששמעתי ממש במקרה -
"אל תבזבז זמן על התשובות.
ככל שחולף יותר זמן בין השאלה לתשובה נשאר פחות מקום לאמת.
לכן ענה על השאלות מהר..."  (בבילון ברלין, עונה 3, פרק 1) 
אותו משפט נאמר אומנם מפי אחת הדמויות בסדרת הטלוויזיה, אך למעשה מדובר בהנחה שמתאימה מאוד למציאות היומיומית של חיינו, ואף אפשר להגיד ששיטת העבודה בעולם ה- NLP מתבססת בדיוק על הנחה זו.