מאז ה 7 באוקטובר, רבים מדווחים לי על ״עצבים חשופים״.
ישנם לא מעט ויכוחים, התנגחויות, עלבונות, מנושאים שבעבר היו ״עוברים מתחת לרדאר״.
צריך להבין שזה לא קורה ב-ריק, השנה האחרונה הביאה אותנו לקצה,
ובכל פעם שאנחנו נזכרים ביום הזה ובכלל בשנה האחרונה, אנחנו מושפעים, מפוחדים
ומרגישים שכל רגש לא נעים הוא כמו דחיפה מעבר לצוק.
בתקופות כאלה בפרט, ובמצבים שבהם יש לנו אינטרס לקיים תקשורת בין אישית מיטיבה בכלל,
עלינו לתרגל את בחינת הצרכים שלנו –
1. לקחת מקרה ספציפי מייצג ולעבור עליו בראש כמו סיפור (אפשר גם לספר אותו למישהו קרוב).
למשל: ״המנהלת שלי הרימה עלי את הקול״ לבחון מה היו לדעתי המחשבות והפרשנויות של האדם מולי שאיתו אני באינטראקציה הלא נעימה?
- למשל: " היא לא מעריכה אותי, היא מזלזלת בי, היא מרשה לעצמה יותר מידי איתי".
- לזהות מה מהסעיף הקודם הם צרכים שלי שלא קיבלו מענה? למשל: הערכה, כבוד, אכפתיות.
- לשהות לרגע עם ההבנה הזו, עם האמירה הפנימית שמקבלת את הכאב כשהצרכים שלי לא נענים.
לבדוק האם אוכל לחמול על עצמי? האם אצליח לקבל את זה שקשה לי כשצרכיי לא נענים? - לשאול מה יעזור לי עכשיו להיות עם הקושי הזה?
אולי מילות עידוד עצמיים? אולי נשימה? אולי ההבנה הכנה שקשה לנו עכשיו?
ובעיקר שמותר לנו שיהיה לנו קשה, במיוחד עכשיו❤️
לאחר תרגול זה, ורק אם זה מרגיש מתאים, אפשר לעבור לשלב הבא –
בהנחה שברצוני לבדוק מה עמד מאחורי התנהגותו הלא נעימה של הצד השני, כדי לאפשר תקשורת רציפה, ללא הצדקת ההתנהגות של הצד השני, אלא רק לטובת המשך התקשורת.
נעבור לבחינת הצרכים של הצד השני –
- לשער מה הצורך שחש הצד השני? למשל: ״המנהלת חיפשה פורקן או תשומת לב״
- האם הצבעה על הצורך מסייע לי לשנות את הפרשנות שלי מסעיף 2? למשל: היא היתה במצוקה בעצמה״.
- לשהות לרגע בהבנה שגם הצרכים שלי וגם הצרכים של הצד האחר למעשה לא נענו כשתוקשרו בדרך הלא נעימה.
- להבין שאפשר לקבל כל צורך אנושי, מבלי לקבל את ההתנהגות שהופעלה על מנת לקיים צורך זה.
- מהמקום הזה, עכשיו, ניתן לייצר שיחה אמפתית ולא שיפוטית.
כיצד? על כך ארחיב בהמשך
להתראות בחודש הבא, בטיפ הבא!