נובמבר 2020 – הרגעים המכריעים של מסלול רכבת ההרים

התקופה הנוכחית מזכירה מעין מסלול של רכבת הרים.
עליות חדות, ירידות תלולות, הפסקות מפתיעות, מפגשים ללא התראה, נשימות מהירות, תחושות פחד מהעתיד הלא צפוי.
האבסורד הוא, שאותו מסלול המלווה בחוסר וודאות ואף מצוקה, מהווה למעשה מרכיב מרכזי בתחושת הכיף בעולמות השעשועים, כשרכבת ההרים היא אחד המתקנים הפופולאריים ביותר.
הרכבת ידועה כמתקן שנוי במחלוקת, שכן גם אלו שכמהים לעלות עליה, נתקלים בפחד ברגעים מכריעים במסלול הנסיעה.
ועם כל הכיף, רגעים אלו הם מצב נתון, שמרגע ההחלטה לעלות על המתקן ״נגזר״ על המשתתף לקחת בהם חלק.
ומשמדובר במצב נתון, בידי המשתתף שתי תגובות אפשריות – להשתגע מפחד או להשתגע מהתרגשות 🙂

כאן למעשה מסתתרת ההנחה הבסיסית, שכמו נשכחת מאתנו ברגעי מצוקה מכריעים, והיא -ביכולתנו הבחירה המודעת כיצד לקבל ואף להגיב לכל מסלול או אירוע בחיינו.
אם כן, כיצד?
ישנם ארבע מרכיבים מרכזיים אשר מקדמים מיינדפולנס באירועי היום יום שלנו –  

  1. התבוננות

המוכנות לפגוש ולא להימנע. משמעות ההתבננות היא להיות במודעות כלפי התחושות, הרגשות והמחשבות של עצמנו. הסגר האחרון לדוגמא, הוציא אותנו מאיזון ורבים הסתובבו חסרי מנוחה בביתם. במצב שכזה, עלינו לעצור ולשאול, ללא ביקורת עצמית, מהן התחושות שצפות? מהם הרגשות שעולים ומהן המחשבות שרצות בראש?

אפשר לקרוא לתחושה – ״כיווץ״, לרגש – ״פחד״, למחשבה – ״דאגה״.
מתן הכותרת/ השם מאפשר לנו להרגיש בשליטה על אותה סערה פנימית כשיש לה צורה גשמית ושם ממשי.

  1. תשומת לב

לאחר שענינו על השאלות הללו והתבוננו באופן נקי על עצמנו, מתפנה מקום לדיוק.

הפעם, באותה עת של חוסר מנוחה, עלינו לבדוק למה בדיוק אנחנו מפנים את תשומת ליבנו?

ויתרה מכך, באיזה אופן אנחנו מפנים תשומת לב זו – האם בסקרנות או בהתרגשות, אולי בשיפוטיות או אפילו בביקורתיות?

במצב אותו דימנו, של חוסר מנוחה עקב תחושת חוסר הוודאות, יתכן שתשומת הלב שלנו תפנה דווקא אל ה״לא ידוע״, אל החסר. וכשאין במה להיאחז, או לחילופין כשה״יש״ אינו ידוע, מגיעה לרוב התייחסות ביקורתית ולא נעימה שכמו דורשת מאתנו למצוא מיידית פתרון למצב.

  1. קבלה

אותה תשומת לב מאפשרת לנו להתקדם למצב של קבלה, ואף לקבלה רדיקלית.

למעשה ההתבוננות בעצמנו ושימת הלב להפניית הקשיבות שלנו, מאפשרת לנו להתגמש אל מול המציאות, כלומר המוכנות לפגוש ולקבל ללא שיפוטיות את מה שהמציאות מזמנת. בהנחה זו טמונה ההתמודדות עם המצבים שאינם בשליטתנו.

כך למשל, במצב של סגר, עלינו לפגוש מציאות שבה אנחנו חסרי מנוחה בשל תחושת חוסר הוודאות, שמפנה את תשומת ליבנו אל ה״אין״, אשר מקדם בקרבנו ביקורתיות לא נעימה – וכל אלה בשל מצב נתון של סגר, שאין ביכולתנו לשנות. על כן בפגישתנו את עצמנו שם, כל שביכולתנו הוא לקבל בחמלה את אותו מפגש.

  1. תגובה ממקום מודע ומבחירה

קבלה נטולת השיפוטיות של המצב הנתון מחזירה את הכוח לידיים שלנו, המודעות מאפשרת לבחור את תגובתנו למציאות.

כאן, ברגע ההבנה, עלינו לשאול את עצמנו ״כיצד כדאי לי להגיב?״ מה יביא עבורי תועלת אמיתית?

ובמקרה של סגר, האם התרוצצות חסרת מנוחה תורמת לי? האם ביכולתי להתמודד עם אותו חוסר וודאות באופן נעים יותר?

שאלות אלה ואחרות, מכוונות להתמודדות עם אתגרים במיוחד בתקופה ייחודית זו, וכדאי לנו להתייחס אליהן בסבלנות.

אז בפעם הבאה שתיתקלו באירוע שמייצר תחושת אי נוחות כלשהי, שאלו את עצמכם את השאלות המכוונות של ארבעת מרכיבי המיינדפולנס. והכי חשוב – היו קשובים לעצמכם, בחמלה, בגמישות, ואולי אפילו בהתרגשות וסקרנות, ממש כמו במסלול כיפי של רכבת הרים מסתורית 🙂

 

להתראות בחודש הבא בטיפ הבא!