כדי לתרגל מיינדפולנס צריך אמון.
מתי ליבליך, מורה למיינדפולנס, הסבירה תיאוריה זו באחת ההרצאות שלה באמצעות הסיפור
״אליס בארץ הפלאות״.
נתמקד בשתי דמויות – הדמות הראשית אליס ודמות הארנב.
הארנב כל הזמן ממהר, כל רגע מסתכל בשעון ומרגיש בלחץ שהוא לא מספיק ושאין זמן.
הוא מציג מעין מירוץ בלתי נגמר וחסר סיכוי, בדומה למירוץ הבלתי נגמר של החיים, בניסיון חסר סיכוי להספיק הכל.
במקביל, אליס עוברת סדרת אירועים בארץ הפלאות שגורמים לה לאבד את תחושת היציבות.
היא נופלת ללא שליטה, היא הופכת קטנה ואז הופכת לענקית ועוד.
גם אליס וגם הארנב נמצאים בהיטמעות בתוך מציאות בלתי נסבלת. מוכר?
גם אנחנו, בעיקר בתקופות לחץ, כמו אליס והארנב, מאבדים תחושת יציבות.
אנחנו נטמעים בתוך מערבולת החיים מבלי שתהיה לנו אחיזה,
אנחנו ממהרים כמו הארנב הלבן לפתור הכל ולהצליח בהכל.
כל אלה רק מגבירים את הלחץ ואת תחושת חוסר השליטה.
איך זה בא לידי ביטוי?
– ראשית, מחשבות מלחיצות על העתיד, על חוסר תקווה להצלחה, מחשבות של השוואה ביחס לאחר ושל רשימה אינסופית של מטלות בלתי ניתנות להשגה.
– שנית, רגשות לא נעימים בעקבות מחשבות אלו של כעס, עצב, תסכול.
– שלישית, תחושות לא נעימות בגוף, דופק מהיר, הזעה, נשימה שטוחה.
אז כיצד אמון יכול לסייע במצבים כאלה?
אמון מחזיר אותנו להיות במיינדפולנס, כלומר, מחזיר אותנו להווה, לרגע אחד יציב.
זאת כדי שלא ניפול לכאוס בדומה ללחץ של ארנב ולנפילה של אליס.
אמון במה? בכך שזה אפשרי!
ביכולתנו לחזור לרגעים קטנים של יציבות – לעוגנים פשוטים.
לדוגמא הנחת כפות רגליים על הקרקע, תחושת נשימה אחת, הליכה קצרה בחוץ או בטבע.
רגעים קטנים שמחזירים לנו את היציבות.
צבירת רגע ועוד רגע ועוד רגע – שמבססים בנו את האמון שאפשר לצאת מהלופ של הארנב ואליס ולחזור להווה לרגע אחד של יציבות.
חשוב לנהוג במצבים כאלה בעדינות ובנחישות.
כלומר, לא להלקות את עצמנו, ומצד שני לא לוותר לעצמנו –
להתעקש על החזרה לאותו רגע פשוט ויציב.
בדרך זו אנו מגדילים את הפוטנציאל לעבור את החיים בכלל ואת תקופות הלחץ בפרט, מבלי לקרוס.
זאת מתוך הלמידה לייצר לאט ובפשטות מנגנוני יציבות שבונים את החוסן שלנו.
מה דעתכם? במה תבחרו להאמין?
להתראות בחודש הבא בטיפ הבא!