בחודש שעבר חגגנו את יום האהבה. חגגנו את האהבה שלנו אחד לשני. דאגנו להזכיר לבן הזוג שלנו שאנחנו אוהבים ומוקירים אותו. אהבנו את עצמינו דרך העיניים שלו, המילים שלו, האהבה שלו.
גם החודש מצוין כחודש של שמחה – "משנכנס אדר מרבין בשמחה". חג פורים בפתח ואנחנו מצווים להיות שמחים.
אז, מה קורה עם השמחה שלנו כלפי עצמינו? האם אנחנו אוהבים את עצמינו דרך העיניים שלנו גם? האם אנחנו שמחים ממי שאנחנו? האם כדי לאהוב את עצמינו אנחנו זקוקים לאהבת האחר? איך נוכל לחזק את האהבה העצמית שלנו ואת השמחה שלנו ללא קשר לאהבה של אחרים אותנו?
ב- NLP יש טכניקה שנקראת: "המראה אוהבת" שפותחה ע"י אסף רולף בן-שחר. הטכניקה משלבת בתוכה טכניקה נוספת שנקראת "עמדות תפיסה" עם תורת הבודהיזם.
הטכניקה הולכת כך:
בשלב הראשון אתה יושב ומולך יושב בודהה (לפי הבודהיזם זה יהיה בודהה, לאדם דתי זה יכול להיות הקב"ה, למישהו אחר זה יכול להיות היקום) שהוא בקבלה מוחלטת, הבנה, חמלה,שמחה על מה שיש ואהבה.
בשלב השני אתה נכנס לנעליו של הבודהה שמסתכל עליך יושב מולו. כשאתה הבודהה דבר אל עצמך שמולך ברוך, קבלה, חמלה, שמחה על מה שיש ואהבה (אמור משפטים כמו: אני מקבל אותך בשלמותך, אני מכיר במשאבים שלך וביכולות שלך, אני אוהב את …)
בשלב השלישי אתה חוזר לעצמך ומתמלא בקבלה, החמלה, השמחה על מה שיש והאהבה בשלמות.
בשלב האחרון אתה בודק שאכן האהבה שלך את עצמך והשמחה שלך על מה שיש היא וודאית, ואם נשאר ספק אתה חוזר לשלב הראשון.
בטכניקה הזו המראה היא הבודהה/ האדם האחר שנותן לנו השראה לאהבה ושמחה.
חשבו על אדם כזה בחיים שלכם או על יישות כזו והיעזרו בה בכל פעם שאתם רוצים להיות מחוברים לשמחה ולאהבה עצמית.
אז, קוראיי היקרים אתם מוזמנים לאהוב את עצמכם ולשמוח על מי שאתם… תמיד…עכשיו…
להתראות בחודש הבא בטיפ הבא!