מה קורה כאשר אנחנו כבר יודעים לאן אנחנו רוצים להגיע?
הגדרנו מטרה, הגדרנו אפילו תכנית פעולה.
אנחנו יודעים לאן להגיע אבל מתקשים לעשות צעדים. משהו עוצר אותנו.
קרה לכם?
הרשו לי לקחת אתכם לרגע של מסע בדמיון:
דמיינו שאתם במסע והיעד הוא מקום שמאז שאתם זוכרים את עצמכם תמיד רציתם להגיע אליו.
דמיינו שאתם בתחנת אוטובוס ויש שני סוגי אוטובוסים –
סוג אחד- אוטובוס מיושן, המושבים ישנים, יש לכלוך על הרצפה, החלונות סגורים.
סוג שני- אוטובוס שנראה נעים, מוכר, בטוח ונוח.
שני האוטובוסים עומדים בתחנה ושנהם מגיעים ליעד שלכם.
אתם אומרים לעצמכם: " ברור שאקח את האוטובוס השני ולא את זה הלא מוכר והלא נעים"
ואתם יושבים בתחנה והאוטובוס שלא בחרתם בו נוסע והאוטובוס שבחרתם לא זז – אתם יושבים ומחכים שהאוטובוס שלכם יצא מהתחנה ויוביל אתכם אל היעד הנכסף.
ואז מגיע עוד אוטובוס מאותו הסוג שלא בחרתם ויוצא ליעד ואתם עדיין מחכים שהאוטובוס שלכם יצא מהתחנה.
ככול שחולף הזמן ואתם מחכים ומחכים מתחילות לעלות בכם שאלות כמו: "מה אם האוטובוס שלי לעולם לא יצא מהתחנה? מה אם אני פשוט מחכה לאוטובוס הלא נכון?"
מעניין מה המסע הזה בדמיון עורר בכם?
אולי אתם מתחילים להבין שכדי להגיע למקומות מיטיבים הדרך לא תמיד תהיה נעימה ובטוחה?
אולי היעד מספיק חשוב לכם כדי לשאת אי-נוחות בדרך אליו?
למשל:
כדי להיות עצמאית – אני אולי צריכה לעזוב את בית הוריי הנעים והבטוח?
או כדי להיות בזוגיות מיטיבה אני צריכה לעבור כמה דייטים לא כל כך נעימים?
כמה צריך שיהיה נוח ובטוח כדי שנוכל לעשות שינוי?
וכמה אי נוחות אנחנו מוכנים לשאת על מנת לחיות את החיים שחשוב לנו לחיות אותם?
מוזמנים לשתף אותי.
להתראות בחודש הבא בטיפ הבא!