אשליית הקוטביות מובילה אותנו לרוב לתחושת סבל, היות שהיא מפתחת בתוכנו תלות בהתחלות ובסופים.
״אם אסיים את הקורס, אוכל לפתוח קליניקה…״
״רק כשאקבל עשרה מטופלים, אוכל לקרוא לעצמי מטפלת…״
״כשהילד שלי יהיה במסגרת אוכל להתפנות לעצמי…״
״כשאעבור לדירה גדולה יותר אוכל להרשות לעצמי לפנות חדר לקליניקה …״
טבעי שחלק מהמשפטים (או מגרסה דומה להם) הדהדו מתישהו במחשבותיכם/ן.
הסיבה הפשוטה היא שהתרגלנו לחכות שדברים יסתיימו או יתחילו, כדי להשיג את המטרות שלנו.
נוח לנו להתמקד באשליית הקטבים, כדי להסביר לעצמנו מדוע דברים טרם התחילו או הסתיימו עבורנו.
אם כך, הרשו לי להציע ״הרגל״ חדש – חשיבה של ״כאן ועכשיו״.
מהותה מסתמכת על היכולת שלנו לחשוב לא תלות בזמן, ללא אשליית העבר או העתיד, ללא התחלות או סופים.
בשפה ההודית העתיקה קיים מונח ה״סמסרה״.
המונח מתייחס למעגליות של ההרגלים הלא מיטיבים שלנו, האוטומטיים שלנו, ולגרימתם לסבל.
אך בניגוד לתפיסה המערבית, המסתמכת על תלותנו בזמן ובהרגלים שלנו, תפיסת הסמסרה מערערת על התלות בזמן ובהרגלים, ובכך מאפשרת לנו להשתחרר מאותו מעגל של סבל.
הכיצד?
באמצעות פיתוח וטיפוח יכולת התמקדות בהווה – ״בכאן ועכשיו״.
כלומר, שהכל פתוח ולא תלוי במה שנסיים או שנתחיל כדי לצאת לפעולה.
תרגול חשיבה ושהייה ב״כאן ועכשיו״ פותח מרחב חדש, המאפשר למעשה לאירועי החיים להתקיים.
כלומר, שעלי לפעול בהווה באותו האופן שהייתי פועלת כאילו הגעתי ליעד שהצבתי לעצמי.
זאת מתוך ההבנה שאותה פעולה מיטיבה מייצרת למעשה את המציאות שאני מייחלת לה.
והיופי הוא שגם פעולה קטנה בהווה מעניקה עבורי כוח עצום, כי באמצעותה שחררתי את עצמי מכבלי הזמן וממעגל הסבל.
חשוב לזכור, שהאמירה הזאת לא מבטלת את החשיבות של תכנון העתיד, אלא פשוט שמה פוקוס על האקטיביות שלנו בהווה ללא תלות במה שיקרה (או שלא יקרה) בעתיד.
כלומר, שהתנעת העתיד שלנו מתחילה ברגע זה, עכשיו, ללא תלות במה שיסתיים או שיתחיל.
לדוגמא, אם ברצוני לקבל מטופלים רבים לקליניקה שלי, זה בסדר להתמקד במטופל הראשון שפנה אלי ולהרגיש כבר עכשיו שאני מטפלת בעלת קליניקה פעילה (במקום להמתין שיהיו לי עשרה מטופלים בעתיד).
כך גם, אם ברצוני לפתוח קליניקה בבית, זה בסדר לקבל את המטופל כבר עכשיו אפילו בסלון (במקום לחכות שיתפנה חדר גדול יותר בבית שארכוש בעתיד).
תהיה אשר תהיה שאיפתנו, זה בסדר להתחיל ממש עכשיו לפעול להגשמתה.
מעניין? מסקרן?
מעלה תהיות בנוגע לשאיפות שאולי קצת נזנחו או נדחקו, בגלל העתיד שלא הגיע?
עולה דחף לפעול, אך לא ברור בדיוק איך?
בקורס הבא שנפתח להרשמה בימים אלה,
נתרגל את הפרקטיקה ואת פיתוח היכולת היומיומית ליישום התיאוריה ששיתפתי כאן!
לפרטים ולהרשמה: קורס מיינדפולנס מבוסס חמלה עצמית
אפשר גם לפנות ישירות למייל זה.
להתראות בחודש הבא בטיפ הבא!