היום נודע לי שאדם יקר, מורה יקר נפטר. נפתלי גרטנר היה מורה שלי במכללה ואחר כך ליווה אותי שנים רבות בעבודה עד שפרש. הוא היה איש יקר.
הוא תמיד היה מסתובב עם חיוך על השפתיים, מספר פה בדיחה, שם הברקה. איש מעניין הוא היה. מאותם אנשים שכיף להיות בחברתם. ואני לא מדברת ברמה המקצועית ששם הוא היה ה- TOP אלא יותר ברמה האישית-אישיותית- מכירים את זה?
למה אני כותבת לכם את זה?
מעבר לכאב והצער על לכתו של איש יקר אני שואלת את עצמי: האם נהניתי מספיק מחברתו? האם יכולתי יותר? האם ספגתי ממנו מספיק? האם הכרתי אותו מספיק?
ביום יום אנחנו מוקפים ב"נפתלי" כאלה. הם קולגות, שכנים, חברי ילדות, חברים של חברים ואנשים יקרים שהכרנו בסיטואציות שונות ומגוונות. אנשים שהשאירו בנו הרגשת חמימות.הרגשה של "עוד". האם אנחנו מספיק נהנים מחברת אותם אנשים שעושים לנו טוב? האם אנחנו נותנים לעצמינו את הזמן כדי להיות איתם, לשוחח איתם, להיפגש איתם?
אולי זה עבורי Wake Up Call– תתעוררי ותקדישי זמן לעצמך עם חברים. ואני בכוונה אומרת : "לעצמך עם חברים" ולא "לחברים" כי זה לעצמי – זה עושה לי טוב להיות בחברת אותם אנשים. זה ממלא אותי בחום אהבה ובאנרגיה. מעבר לעשייה המדהימה היומיומית שלי בתחומי החיים השונים כמו: משפחה, קריירה,…שממלאה אותי חום ואהבה יש כאן "קריאה" להקדיש זמן להיות עם חברים ואנשים שעושים לי טוב!!!
אז, קוראיי היקרים רק רציתי לשתף ב"קריאה" שלי – מה ה"קריאה" שלכם? מוזמנים לשתף אותי
שיהיה חודש נפלא עם אנשים נפלאים!
להתראות בחודש הבא בטיפ הבא!