הסתיים לו חג החנוכה אבל אנחנו רוצים להמשיך להיות באור ולא בחושך לא ככה?
מצד שני חוקי הטבע לימדו אותנו שאין צל בלי אור נכון?
אז מה זה החושך/הצל ואיך אפשר להגיע לאור מבלי הצורך לנצח אותו?
ומה הקשר בין זה לבין המילה המוזרה: "פפנצ'ה"
פפנצ'ה היא מילה בסנסקרית – שפה הודית עתיקה. המילה המוזרה הזו מדברת על כל הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו. בבודהיזם משתמשים במילה פפנצ'ה כתיאור של "התרבות בלתי מבוקרת של מחשבות". פפנצ'ה היא התכונה האנושית של הכברה במחשבות, טווית סיפורים, רכבות רכבות של מחשבות מבלי לדעת בכלל לאן אנחנו נוסעים. קרה לכם?
הסיפורים הללו לא פעם מולידים את החושך/הצל ומכסים את האור – הם מולידים מצבים מנטליים לא מטיבים כמו תסכול, כעס, צער ועוד..
אתן שתי דוגמאות:
- אני מסתכלת ביומן והעין פוגשת את המשימות לשבוע הקרוב. מחשבה ראשונה: "יש לי הרבה מידי משימות השבוע"(מחשבה לא מיטיבה) ומיד אחריה מחשבות נוספת "אני לא אספיק"(החלטה)…"מה אני אעשה קודם"…"אולי קודם אעשה רשימה"(תכנית)…"אני כבר בלחץ מזה שאני צריכה לעשות רשימה"…"אוף איזה לחץ"(רגש)…"איך כל פעם אני מגיעה למצב הזה"(זיכרון)…"אני לא בסדר"(שיפוט)…"אני עייפה..אין לי כוח"(תחושה)…"זה יותר מידי"(החלטה/השוואה)…ועוד ועוד..
זאת פפנצ'ה. מוכר לכם? - העין פוגשת את הפרח בגינה ברחוב. מחשבה ראשונית "איזה פרח יפה" (מחשבה מיטיבה) ומיד אחריה מחשבות נוספות "הפרח הזה מזכיר לי זר שקיבלתי ליום ההולדת"(זיכרון)…"אני צריכה לקנות פרחים לבית"(החלטה)…"אני אספיק היום לעבור בחנות פרחים ולקנות זר יפה?"(התלבטות)…"רגע למה אני?..למה פלוני קונה לאשתו זר כל שבת ובעלי לא? "(השוואה)…"זה ממש מעצבן אותי"(רגש)…"זה לא בסדר"(דעה)…"לא צריך טובות אני אדאג לעצמי"(החלטה)…"איזה תסכול .. אני לא אספיק להגיע לחנות פרחים"(רגש)…ועוד ועוד..
זאת גם פפנצ'ה. גם זה בטח מוכר לכם.
משתי הדוגמאות הללו אתם יכולים להבין שפפנצ'ה יכולה להתחיל ממחשבה לא מיטיבה וגם ממחשבה מיטיבה. פפנצ'ה היא הכברה במחשבות ובניית סיפורים. תהליך שמביל למצבים לא מיטיבים, למצבי חושך/צל.
כדי לחזור לאור לא צריך לגרש את החושך אלא רק לשים לב. לשים לב למה שהתודעה שלנו עושה כי זה מה שהיא יודעת לעשות. לזהות, לתייג: אפשר לתייג הכל כמחשבות (מיטיבות או לא מיטיבות) ואפשר לתייג בתוך המחשבות: החלטה, זיכרון, שיפוט, דעה, תכנית, רגש, תחושה וכו' (כפי שעשיתי בדוגמאות הנ"ל)
התיוג מאפשר לנו להסתכל על החושך ממרחק – לזהות ולא להזדהות.
התיוג מאפשר לרווח את החושך ולראות שהוא בעצם הצל של האור והאור הוא התמונה השלמה. האור זה מה שטוב ומיטיב. האור זה עצם העובדה שאנחנו יכולים להיות בעשייה (דוגמא 1). האור זה בכלל היכולת לראות פרח (דוגמא 2).
האור הוא מה שיש ולא מה שאין בחיים שלנו.
המבט המקבל של כל השרשרת הלא מיטיבה – של הפפנצ'ה והרגשות שנלווים לזה נותן שקט ומאפשר להיות באור.
רק להביט במבט עדין, רך, מקבל, לא שיפוטי. לזהות ולא לזדהות ואז קורה נס חנוכה – נס האור!
אז לא צריך לחכות לחנוכה כדי להרגיש שניצחנו את החושך.
ובכלל מי רוצה לנצח? רוצים לחיות בשלום עם מה שיש לא ככה?
להתראות בחודש הבא בטיפ הבא!