כשדונלד טראמפ התבקש להתנצל בפני קרלי פיורינה הוא ענה שאין לו על מה להתנצל, הוא טען שהוא לא עשה שום דבר לא בסדר.
למה הוא בחר לענות כך? מה זה אומר עבורו להתנצל? מה זה אומר עבורנו לבקש סליחה?
יש הרבה הגדרות להתנצלות ואני אבחר באחת מהן "התנצלות היא ביטוי בכתב או בעל-פה של חרטה על פגיעה במישהו אחר, תוך לקיחת אחריות על מעשה הפגיעה והבטחה שלא ישנה."
לא פעם נאמר שהבעת התנצלות ובקשת סליחה יכולות לרפא רגשות פגועים ולקרב לבבות.
אם כך למה כל כך קשה לנו להתנצל, למה קשה לנו לבקש סליחה?
בקשת סליחה היא קודם כל לקיחת אחריות ובעלות על התקשורת שלך.
לקיחת בעלות על המילים ועל הפעולות שלנו, להיות מודעים לכך שיש להן השלכות ולהודות בטעויות שעשינו. המהות של בקשת הסליחה היא לקיים מערכת יחסים מיטבית בין אנשים.
בין אם התכוונו לכך ובין אם לא אנחנו נעשה טעויות. חלק מהטעויות יפגעו באנשים אחרים. לאור העובדה הפשוטה שדברים יכולים להשתבש, יהיה זה טבעי להבין שבקשת סליחה היא חלק ממערכת יחסים בריאה וטובה בין אנשים.
הכוח של הסליחה היא ביכולת שלנו ללכת צעד אחד אחורה – לסגת. יכולת לסגת ולעשות UNDO – לכפר על מה שאמרנו או עשינו ואז להמשיך הלאה.
אני יודעת שיש כאלה שקוראים שורות אלה ואומרים לעצמם שלא תמיד ניתן לעשות UNDO וש"חיים ומוות בידי הלשון" וכו'. נכון, לא תמיד אפשר לתקן. אבל רוב הזמן ורוב הפעמים זה אפשרי. ועל הפעמים האלה אני מדברת כאן.
כמה פעמים אנחנו מונעים מאדם אהוב את ההתנצלות שלנו רק בגלל שאנחנו מתביישים להודות בטעות או חוששים שזה אבוד? כמה פעמים אנחנו יכולים לרפא רגשות פגועים ואנחנו לא עושים זאת?
ב-NLP יש הנחת יסוד שאומרת: "אין כישלון יש רק משוב לצמיחה!".
אין זה אומר שאנחנו לא צריכים להתנצל אם נכשלנו או כשלנו בלשוננו אלא בדיוק להיפך, ההתנצלות היא הפקק שפותח את זרם הצמיחה. ברגע שניקח אחריות על מעשנו ונתנצל עליהם זה אומר שלמדנו משהו חדש שלא ידענו קודם ולכן פעלנו כפי שפעלנו ונכשלנו.
מהתובנה הזו אנחנו יכולים לצמוח ולהצמיח!
כשדונלד טראמפ טוען שאין לו על מה להתנצל, אני תוהה אם הוא גאה בכך. אולי הוא גאה בכך שהוא לא לוקח אחריות על מעשיו ולא מצטער על התוצאות שלהם? אין לי מושג והרי דונלד טראפ הוא רק דוגמה, לא כך?
אז השאלה שלי אליכם בחודש סליחות זה היא:
האם הכרה בכישלונות, בחולשות ובמגרעות שלנו הופכת אותנו לאנשים פחות טובים ופחות מצלחים?