אם בא לכם טוסט – פשוט לכו והכינו לעצמכם…לא ככה?
אם זה מה שבחרנו לאכול כי הרעב מציק או סתם כי בא לנו…סבבה.
ועכשיו שימו לב לשאלה הבאה:
בא לכם להיות טוסט? שאלה מוזרה נכון?
זהו שלא…כי זה מה שאנחנו עושים עם המחשבות שלנו ועם כל מה שעולה בתודעה שלנו.
אנחנו הופכים להיות טוסט.
למה אני מתכוונת? אולי כבר ניחשתם…
נניח שאני לפני הכנת הרצאה ותוך כדי עשייה עולה בתודעה שלי מחשבה: "את לא טובה…לא יבינו אותך…זה לא יהיה טוב…"
אני יכולה להפוך לטוסט עם המחשבה.
מה שזה אומר שאני אצלול לתוך המחשבה הזו – אאמין לה, אבהל ממנה, ואולי אחליט לבטל את ההרצאה.
כשאני "טוסט" עם המחשבות שלי קשה לי לעשות הפרדה בין מי שאני לבין המחשבה.
בטוסט קשה להפריד בין שתי הפרוסות נכון?
אם אני שוקעת במחשבה הזו סביר להניח שלא אוכל לעשות הפרדה בין המחשבה לבין אולי מחשבות אחרות חיוביות שיכולות לקדם אותי לעבר המטרה שלי.
אז מה עושים?
ראשית, מוותרים על טוסט תודעתי.
אם שמנו לב שיש מחשבה שמבהילה אותנו, מצערת אותנו, מתסכלת, מכעיסה וכו' – נגיד לעצמנו : הפכנו לטוסט.
ואז נתחיל להפריד לאט לאט – בעדינות ובנחישות בין פרוסות הטוסט.
נתחיל בלקחת כמה נשימות טובות – הנשימה מגייסת את מערכת ההרגעה.
נמשיך בלהתבונן בסקרנות במחשבה מבלי להיכנס לתוכן שלה. אפשר לעשות את זה בשלבים:
נניח שעולה מחשבה: "אני לא טובה"
נוכל להגיד לעצמנו:
"אהה זה מה שקורה עכשיו, עולה מחשבה: אני לא טובה, יש מחשבה, הנה מחשבה, אני מתבוננת במחשבה, אני לא המחשבה."
השלבים האלה בשילוב עם נשימות לאט לאט יפרידו את פרוסות הטוסט.
פרוסה אחת תהיה המחשבה ופרוסה שנייה תהיה אני.
ואז?
כנראה שמה שיקרה זה שהמרחב הזה יאפשר לתכנים נוספים לעלות.
תכנים של מחשבות, תחושות, רגשות עם פוטנציאל לתכנים מיטיבים.
למשל: יכולה לעלות תחושה פיזית של נינוחות, רגש של נועם לב (Kindness) ואז מחשבה: :יהיה בסדר…אני מספיק טובה"
נכון, לא בטוח שתמיד זו תהיה התוצאה אבל אין ספק שהפוטנציאל של שמשהו מיטיב יקרה גדול מאוד רק מתוך התהליך הפשוט (או שלא) של הפרדת ה"אני" ממה שהתודעה מייצרת כרגע.
אז כל מה שנותר הוא שתעשו את הניסיונות שלכם.
ואם בא לכם טוסט – פשוט הכינו לעצמכם – לא צריך להפוך להיות טוסט בעצמנו. נכון?
להתראות בחודש הבא בטיפ הבא!