הראשון באפריל. יום ש״חוגג״ שקרים גדולים וקטנים,
ומתהדר בקונדסים והטרלות מכל מיני סוגים.
הזדמנות נפלאה להתייחס להשפעה של שקרים על חיינו.
אבל דווקא לא השקרים הגדולים, אלא אלה הקטנים, או בשמם המוכר ״שקרים לבנים״.
שקר לבן נתפס לרוב ככזה שנאמר מטעמי נימוס, או מהרצון לתת אמת חלקית.
שקר שכזה נתפס לרוב בסלחנות ויש שיתפסו אותו לפעמים אפילו כדרך מתוחכמת להביע את הדברים.
אבל מה באמת מחולל אותו שקר לבן במוחנו?
ויותר חשוב, מה הוא גורם לנו להרגיש כלפי עצמנו?
כשאנחנו מעגלים פינות, מספרים אמיתות חלקיות, אנחנו כאילו מסתירים משהו,
מטשטשים את אי הצלחתנו להגיע למשהו שאנחנו רוצים.
למה? לרוב כי אנחנו לא מאמינים בעצמנו שנוכל להצליח.
כמרצה ומנחה, כשסטודנט אומר ש״למד למבחן״, כשלמעשה למד פרק אחד מתוך 5 (למשל),
הוא לא עושה זאת לא כי בא לו ״לעבוד״ עלי, אלא אולי כי מסתתרת בקרבו חוסר אמונה בעצמו.
שהוא לא יכול, שהוא לא מסוגל, ולכן כדאי מראש שיחפף, ועל הדרך שגם המרצה שלו לא תציק לו בעניין.
במקרה כזה, שקר לבן למעשה "מכסה" אמונה מגבילה – אמונה מחלישה שאנחנו מחזיקים על עצמנו ועל היכולות שלנו.
זוהי אמונה שאנחנו לא בהכרח מודעים אליה, אבל היא מחלישה אותנו.
אמונה מגבילה כשמה כן היא – מגבילה אותנו, גורמת לנו להתנהל באופן חסר, בתודעה של אי יכולת והגבלה.
אך לא מדובר באמונה שאנחנו רוצים להחזיק, אלא באמונה שמכסה לעיתים על פחד. פחד לגלות את החלקים שאנחנו פחות רוצים להתמודד איתם.
כאשר נסכים לפגוש את כל החלקים שבנו ולהסיר את המסך השחור שאנחנו שמים על חלקים אלה, נוכל לגלות מה אנחנו באמת רוצים. אותם חלקים שהחשכנו לרוב מסתירים אמיתות כלפי עצמנו, כמו חלומות קטנים של מה שבאמת היינו רוצים.
בעצם, נוכל לחיות את החיים שבאמת נרצה לחיות.
אפשר להגיד ששקרים לבנים, תמימים כביכול, הם בעלי השפעה קצרה וארוכת טווח.
שקרים אלה צובעים בשחור את תפיסת המציאות שלנו ומסתירים מאיתנו את האמת.
אם כך, חקירה פנימית של שקר לבן שהשתמשנו בו כמעט באוטומט, יכולה להיות בעלת חשיבות עבורנו.
אם רק נסכים לפגוש באומץ את אותם חלקים בנו שפחות נעים לנו לפגוש, נוכל להאיר חלקים בעצמנו.
מוזמנים לבדוק את עצמכם בפעם הבאה שתשתמשו בשקר לבן – אולי תגלו דברים מפתיעים!
להתראות בחודש הבא בטיפ הבא!