חג החירות הגיע. האם אנחנו מרגישים חופשיים ב-א-מ-ת? האם אנחנו מרגישים חופשיים להיות מי שאנחנו רוצים להיות? להרגיש מה שאנחנו רוצים להרגיש? לעשות את מה שאנחנו רוצים לעשות? הדרך היחידה לחירות היא קודם כל פנימה.
מה זו חירות אמיתית? בעיניי חירות אמיתית היא תחושה, הרגשה פנימית.
תחושה שאנחנו חופשיים לעשות, להיות, להרגיש, לרצות, לא לרצות וכו' ללא קשר למה שקורה בחוץ.
אין הכוונה, כמובן, להתעלם מהמציאות אלא להבין שהמציאות היא מציאות והיא לא תשתנה. המציאות היא ברוב המקרים לא בשליטה שלנו. מה שכן בשליטה שלנו היא הדרך בה נגיב למציאות.
אנשים מאושרים הם אנשים שחווים את המציאות כאוסף של תופעות (Phenomena) שלא משפיע על החוויה הפנימית שלהם. תחושותיהם והנאותיהם מהחיים תלויות בדרך שבה הם מסננים ומפרשים את חוויות היום יום. האושר להם נובע מהרמוניה פנימית ולא מיכולתם להשפיע על כוחות היקום ותופעותיו.
The only way out is in
אם כך, הדרך להשיג חירות היא פנימה. הבנה ושליטה בחוויה הפנימית שלנו.כדי לשלוט בחוויה הפנימית צריך קודם להכיר אותה. לזהות את המנגנונים האוטומטים של הפרשנות שלנו.הבודהיזם מדבר על שחרור מסבל באמצעות חזרה לחוויה כחוויה (לפני הפרשנות) דרך תרגול מדיטטיבי שחושף את המנגנון המותנה שלנו (התניות, הרגלים, אוטומט) לפרש מהר מידיי ולא מיטיב את המציאות.
ב- NLP אנחנו מדברים על מודל התקשורת – שם אנחנו מבינים שהמציאות קודם כל נקלטת דרך החושים שלנו: שמיעה, ראיה, תחושה, טעם, ריח. על זה אנחנו "מלבישים" פרשנות.
תרגיל מעניין לעשות הוא לזהות את הרגע לפני. המעבר בין הרגע שקלטנו בחושים שלנו משהו מהמציאות לבין הרגע שבו נתנו לו פרשנות.
אקח דוגמא מעולם הצלילים.
למשל: שמעתי צליל. אם הצליל ערב לאוזניי אני אעשה פרשנות, במקרה הזה מיטיבה, שזה צליל נעים שגורם לי להרגיש טוב. התגובה שלי תהיה למשל: שיחה נעימה עם השכן ששם את המוסיקה הנעימה. נולדת תגובה מיטיבה שרוב הסיכויים שתוליד אחריה עוד תגובות נעימות. הפרשנות היא פרשנות מיטיבה שמולידה עולם/מציאות עבורי נעימות.
אבל אם הצליל הוא צליל צורם. אני כבר אבנה עולם שלם של פרשנויות שליליות על הצליל – צליל מעצבן, מזכיר לי רעשים כאלה וכאלה, אין לי סבלנות. ואז נוצרת תגובה/פעולה בהתאם לכך : אני קמה והולכת לצעוק על השכן ששם מוסיקה כזו רועשת! נולדת תגובה לא מיטיבה שרוב הסיכויים שתוליד אחריה שרשרת תגובות לא נעימות. פרשנות לא מיטיבה שמולידה עולם/מציאות עבורי לא נעימה.
צריך לזכור: כל דבר שנקלט בחושים שלנו במקור שלו הוא רק צליל או תמונה או תחושה (קור/חום/רטוב/יבש…) או ריח או טעם.
והראייה לכך היא ששני אנשים יקשיבו לאותה מוסיקה וכל אחד ירגיש אחרת לגביה.
הדרך לשחרור מהפרשנות היא לחזור לחושים – צליל כצליל. חקירה של הצליל – הטון שלו, הקצב שלו, ההשתנות שלו (עולה ויורד), צליל חזק או חלש, צליל יחיד או כמה קולות וכו' ולשים לב איך זה לא מוליד פרשנות אוטומטית ותגובה אוטומטית.
ברגע שזיהינו ושהינו – השתחררנו. גם אם נבחר "לצעוק על השכן" עדיין זה ממקום של בחירה ולא אוטומט.
השהות במקום הזה מאפשרת את הבחירה – כיצד לפרש את המציאות. הרגע לפני. הרגע לפני שאני נותנת פרשנות לצליל שמובילה אותי לתגובה מסוימת שלא תמיד מיטיבה עבורי. הרגע הזה שיש לי עדיין בחירה: ללכת עם האוטומט או להיות חופשי ממנו וליצור לעצמי עולם/מציאות אחרת, מיטיבה עבורי.
אני יודעת (ממקור ראשון) שהזיהוי והשהייה הם לא פשוטים אבל הם מאוד מתגמלים. The only way out is in
חג חירות שמח!
להתראות בחודש הבא בטיפ הבא!