לפני כמה ימים השתתפתי בשיחה שבה מישהו הביע מצוקה ואמר: "אני רואה כבר את הסרטים" ומישהו אחר ענה: " עזוב סרטים לך להצגות". כן, סוג של בדיחה.
כיוון שיש לי אוזן נלפיסטית דברים לא עוברים לידי סתם ככה ומיד אני חושבת – מה זה לראות סרט? מה זה ללכת להצגה? מה ההבדל?
אני לא אדבר כאן על תרבות הפנאי אלא על תרבות החשיבה שלנו.
כן, הרבה פעמים אנחנו משתמשים בביטויים שנאמרים, לכאורה, כלאחר יד.
חשבו לרגע – מה זה אומר – אני רואה את הסרטים?
בעלי השמיעה החדה והנלפיסטית יזהו חשיבה ויזואלית – תרבות החשיבה כרגע היא שאני רואה את הסרט.
לפני שנשאל: למה אתה רואה סרט? מה מביא אותך להיות בסרט הזה ולא באחר? מה תוכל לעשות על מנת להתמודד וכו', כדאי שנקשיב לתרבות החשיבה –" אני רואה סרט" והדגש הוא על המילה "רואה".
כלומר, כרגע החוויה הבעייתית נחווית בצורה ויזואלית. נוכל לשאול הרבה מאוד שאלות לגבי החוויה הויזואלית וע"י השאלות הללו נוכל לשנות את ההרגשה שלנו לגבי הבעיה וכשנשנה את ההרגשה שלנו נוכל להגיע בקלות לפתרון.
נוכל לשאול: איך נראה הסרט? (לא מה יש בסרט אלא "איך") באיזה צבעים הסרט? מה הגודל שלו – האם הוא במסך גדול או קטן? האם אתה בתוך הסרט או שאתה צופה בו מאולם הקולנוע? כמה קרוב הסרט אליך?
לאחר שנקבל את התשובות נוכל להתחיל לשחק עם ה"איך"- המאפיינים של התמונה (בנלפ אנחנו קוראים לזה תת-אופניות) נוכל לבקש להרחיק את המסך, להפוך אותו לשחור לבן, לראות אותו מתוך אולם הקולנוע ולא להיות בתוכו וכו'. מה שמדהים הוא ששינוי המאפיינים של הסרט (מבלי לגעת בתוכן שלו) כבר משנים את ההרגשה שלנו לגביו. למה? כי כך המוח שלנו עובד. המוח שלנו מקודד חוויות ושינוי הקידוד משנה את ההרגשה שלנו לגבי החוויה.
לכן, התשובה המתבדחת – "לך להצגות" פחות מתאימה(מלבד החלק ההומוריסטי שתמיד עוזר).
כי כשאנחנו הולכים – אנחנו מפעילים את חוש התנועה – תחושה. וכאן החוויה נחווית בחוש הראייתי.
יחד עם זאת, אפשר למצוא סיבות למה תשובה בחוש אחר יכולה כן לעבוד. סיבות שהנלפ יכול להסביר בצורה מאוד פשוטה.
נשארתם סקרנים? מצוין.
בקרוב אני פותחת מחזור נוסף של קורס נלפ בבר אילן.
כל המעוניין ללמוד כלי פשוט ומדהים ליצירת שינוי מוזמן לפנות אליי.
להתראות בטיפ הבא בחודש הבא!