מציאות שנדרשת להחזיק חוסר ודאות לאורך זמן – שוחקת את מערכת העצבים.
לא מדובר רק במתח רגעי, אלא במצב מתמשך שבו הגוף נשאר דרוך והמערכות מגיבות בהתאם.
כמסביבנו אי־וודאות מתמשך, הגוף נשאר בכוננות, המחשבות מתרוצצות והקרקע הפנימית מתערערת ולא יציבה.
בדיוק כאן, החיבור למה שיציב, מחזורי ועמוק יותר מאיתנו – הטבע – יכול לשמש עוגן ממשי.
דווקא ברגעים כאלה, חשוב לחזור אל מה שלא משתנה במהירות – האדמה, השמיים, האוויר שאנו נושמים.
יציבות אינה נבנית משליטה, אלא מהסכמה להיות בתוך הרגע כפי שהוא וביסודות שמחזיקים אותו.
אז מה כדאי לעשות?
– לצאת לטבע – גם לכמה דקות בסביבת המגורים הקרובה.
– להתקרקע – להניח את תשומת הלב על כפות הרגליים שנוגעות בקרקע.
רצוי לחלוץ נעליים וממש להרגיש את האדמה, הדשא.
– להתבונן בסביבה – התבוננות במה שסביב ושימת לב למה שכאן ויציב.
נתייחס לעצים, לפריחה החוזרת באביב, לרוח הנעימה.
נכון, הטבע לא מבטל את מהירות המציאות, אבל הוא מזכיר למערכת שלך שיש גם קצב אחר.
ועם הקצב הזה, אפשר להתחיל להתרכז ברצון שלנו להירגע.
החיבור לטבע ולמה שסביבנו הוא למעשה החיבור שלנו לעצמנו, ובכך גם ליציבות, לנוכחות וליכולת שלנו להירגע.
ובתוך אותה יציאה לטבע, התקרקעות והתבוננות בסביבה – זהו רגע מדויק לוויסות הנשימה.
ברגעים אלה נשים דגש על הנשימה שלנו, לפחות לשתי דקות.
– אפשר לבצע את הנשימה הבאה-
שאיפה דרך האף ל4 ספירות
נשיפה איטית דרך הפה ל6 ספירות
חזרה על כך 6 פעמים
בעוד שנוכחות בסביבה טבעית מחברת אותנו ליציבות של הטבע,
הנשימה המודעת והנשיפה הארוכה מאותתות למערכת העצבים שלנו שאפשר להפחית דריכות.
שילוב אלה מייצרות באופן כמעט מיידי רוגע, שאינו תלוי מחשבה או מציאות.
רוגע מערכתי, פיזי, יציב ומאוזן.
בדקו כיצד הטבע מאזן ומרגיע ואני כאן לשיתופים, שאלות ותהיות.
להתראות בחודש הבא, בטיפ הבא!