התודעה שלנו מייצרת אינסוף מחשבות, שמגיעות כמו אורחים לסף דלתנו הפנימית.
כשהאפקט שלהן חיובי נחוש על דרך המלך, אך כאשר האפקט שלילי נחוש – ר"ק כא"ב
ראשי תיבות שהכרתי מפיה של קולגה בשם אנה לדרמן, המסמלים חמישה מצבי תודעה לא מיטיבים –
ריגושים | קהות | כעס | אי-שקט | בלבול
בבודהיזם זיהו חמישה מצבי תודעה אלה, אשר אפשר לקרוא להם ״אורחים״.
אורחים שמגיעים לביקור ללא הודעה מוקדמת, נשארים זמן מה (לעיתים יותר משנרצה) ואז עוזבים.
ריגושים – השתוקקות לעונג מדומיין.
הנאה היא דבר נפלא, אך מה קורה כאשר אנחנו לא שבעים מהריגושים, כשההנאה מסיימת?
אורח זה הוא כמו רעב שלא יודע שובע, תחושה ש״בא לי״ כל הזמן, וכל פעם ״בא לי״ משהו חדש.
זהו מצב תודעתי לא מיטיב שעלול להוביל לסבל.
קהות – משפחת העייפות, הנמנום, הכובד, הערפול, השעמום והניתוק רגשי.
האורח ממשפחה זו מגיע כאשר לא נדאג לעצמנו פיזית, כלומר נזנח תחומים כמו שינה, אכילה, ספורט (מוכר?)
עם זאת, האורחים ממשפחת הקהות מגיעים גם בצורות אחרות, כמו תחושה של "להיות בתוך ענן", אדישות, חוסר עניין בחוויות או בחיים. כלומר, שוב מדובר במצב תודעתי לא מיטיב שגורם לסבל.
כעס – כאן נכיר משפחה נוספת, משפחת הרגשות הלא נעימים שנחווה,
כלומר רגשות כמו – התנגדות, הדיפה, שיפוטיות, שנאה, קנאה, עצב, טינה.
ביכולתה של משפחת אורחים זו להגיע כמו צונאמי, לסחוף את התודעה שלנו ולגרום לנו לסבל רב.
חשוב לשים לב שבאורחי משפחה זו שוכנת גם הביקורת העצמית (שדיברנו עליה רבות בטיפים הקודמים).
אי-שקט – דאגה, תזזיתיות, עצבנות (restless).
אורח זה מגיע עם הרבה מחשבות של דאגה לעתיד, תוכניות ורשימות.
כלומר, עם האשליה שהחזרה שוב ושוב על המחשבות תביא לפתרון, כשלמעשה החזרתיות היא שמעצימה את הקושי וגורמת לסבל.
בלבול – הטלת ספק.
זהו אורח שחותר תחת המאמצים שלנו, כלומר שמונע מאתנו לתת אמון – בעצמנו או באחרים.
חוסר היכולת להאמין בסביבתנו או בעצמנו יוצרים תחושת שבריריות ובלבול כי אין במה להיאחז.
וכשאין במה להיאחז חשים סבל רב.
אם כך, אורחי ה – ר״ק כא״ב הם אורחים שיכולים בקלות להוביל להתמודדות לא נעימה.
לפעמים אורח אחד מזמין (בחוצפתו) את האורח שבא אחריו, ביכולתם להזין אחד את השני, כלומר את תודעתנו, בתחושות רבות לא מיטיבות.
למרות הקושי, חשוב לזכור שגם אם אורחים הללו מגיעים לביקור לעיתים קרובות – הם אינם דיירי קבע!
הכוח טמון בנו, בתרגול התודעה של עצמנו, ולא בכוחם של האורחים הלא רצויים.
אז כיצד באפשרותנו להתמודד עם אותם אורחים לא רצויים?
שיום – לתת שם לאורח ולתייג את התחושה שמייצר בנו, כמו –
"אה הינה עצב״, או ״אה הינה עייפות".
בהתמודדות זו נשים לב לטון המכיל ושאינו שיפוטי לתיוג (לא בגלל שכיף לנו שאורח זה הגיע, אלא בגלל שזהו מצב נתון שהוא כאן, והכרתנו בו היא לטובתנו).
חולפיות – נזכיר לעצמנו שזהו אורח, ואורח שמגיע גם עוזב.
אמנם התחושות שהאורח הביא עמו לא נעימות לנו, אך הן יעזבו בדיוק כפי שיעזוב האורח.
וחשוב יותר – אם נתנגד לאורח רק נחמיר את תחושותינו לגביו. לכן עלינו להמתין בסבלנות וללא שיפוטיות עד שיחלוף.
הרגעה – ראשית נשים לב לתחושות הגוף שאנו חווים עם הגעת האורח (כיווץ באזור החזה, מחנק בגרון).
ואז פשוט ניקח נשימות עמוקות יזומות. לנשימות עמוקות יש את הכוח להקל עלינו כמעט מיידית. נוכל גם לייצר תחושת קרקוע באמצעות התמקדות בכפות רגלינו על הקרקע.
יציבות – נזכיר לעצמנו שאנחנו המארחים/ות.
כמו כל מארח/ת טוב/ה ביכולתנו לקבל את האורח, בידיעה שיעזוב את הבית (הפנימי) שלנו.
יציבות לנוכח מה שקורה מאפשרת לנו לארח כל סוג של חוויה, מבלי להתבלבל בסטטוס שלה.
האורח לא יהפוך למארח פתאום, הוא כמו גל שמגיע וחולף. אנחנו המארחים/ות הבלעדיים/יות.
אפשר לומר שלמעשה אותם אורחים מייצרים מצבי אירוח שונים, שדורשים מאיתנו התמודדויות שונות.
אך דבר אחד אינו משתנה – אנחנו – תודעתנו היציבה, האיתנה והמיטיבה.
לתודעתנו היציבה מתגנבים גם לא מעט אורחים מנטליים מיטיבים כמו – שמחה, שביעות רצון, הכרת תודה, נועם לב, חמלה ועוד. כשאלה דופקים על דלתנו התודעתית גם הם משנים את הרווחה הנפשית שלנו.
וכיצד הכי נכון מבחינתנו להתמודד איתם? זהו כבר נושא לטיפ חדש 😉
בינתיים, אשמח לשמוע על האורחים השונים והמשונים שקופצים לביקור אצלכם/ן.
האם מעכשיו תבחרו לארח אותם באופן שונה?
להתראות בחודש הבא בטיפ הבא!