שלוש פעמים בשנה אני משתתפת בסופ"ש ריטריט בישוב הקסום: נווה שלום.
סופ"ש של שתיקה, מדיטציה וגם קצת לימוד.
הפעם אני רוצה לשתף אתכם באחד מהתרגילים שחוויתי.
לא פעם נשמע אנשים שאומרים: אני לא מרגיש/ה במקום שלי. למה הם מתכוונים?
בספר "משנתו של דון חואן" אומר המורה לתלמידו: "תמצא מקום".
למה הוא מתכוון?
התרגיל שנתבקשנו היה למצוא מקום.
מקום שבו נרגיש שהוא המקום שלנו…וכשנמצא את המקום – נתבונן, נשים לב לתחושות שלנו במקום הזה, לרגשות שלנו, למחשבות…
אתם מוזמנים לרגע להניח לקריאה ולמצוא מקום כזה.
חפשו מקום שעונה על ההגדרה ה"מקום שלי" …פשוט כך – כל אחד מה שזה אומר עבורו.
חזרתם? שמתם לב שלא נתתי הנחייה ברורה ופשוט איפשרתי לכם לפרש את ההנחיות כפי שאתם מבינים אותם?
לא אמרתי שהמקום הזה צריך להיות נעים או לא נעים, נכון או לא נכון.
מעניין מה הרגשתם, חשבתם, חשתם במקום שלכם.
האם הרגשתם שזה המקום? אולי הייתם מבולבלים ואולי מצאתם ישר את המקום שיכולתם להגיד לעצמכם: זה המקום!
האם היה לכם נעים או שלא.
אני רוצה לשתף אתכם בתובנה שהייתה לי בעודי מבצעת את התרגיל.
בתחילה נשארתי בחדר ואמרתי לעצמי : כאן המקום שלי..הכרית שאני יושבת עליה ועושה מדיטציה, השטיח, העציץ היפה עם הרקפות שמונח מולי- כאן המקום שלי והוא נעים לי.
ואז החלטתי לצאת החוצה מהחדר לנופים של נווה שלום. וגיליתי עוד מקום, ועוד מקום ועוד מקום.
חלק מהמקומות היו נעימים וחלק ממש לא אבל בכל רגע נתון היה "מקום שלי" שהתאים לאותו הרגע.
וזו התובנה שלי – הרגע הזה הוא שמייצר את המקום שלי!
הרגע הזה הוא חולפי ולכן גם "המקום שלי" הוא חולפי.
מחשבה מפחידה אולי (אין מקום שלי קבוע) כשהמקום נעים
אבל עם פוטנציאל גם להקלה, שקט, שחרור כשהמקום לא נעים.
נשמע לכם הגיוני?
אולי הסבל שלנו נטוע ברצון שלנו לקביעות – זה המקום שלי! ואז כשדברים משתנים כמו גם המקומות יש חרדה, לחץ.
אולי הסבל שלנו נטוע ברצון להימנע ממקומות לא נעימים – ואז פעולות ההימנעות עצמן גורמת לנו לסבל וללחץ.
ואולי לא…
מוזמנים לבדוק את זה.
תודה למורותיי עמיה ומתי הנהדרות.
מאחלת לכולכם מכל הלב – חג חנוכה שמח עם הרבה אור פנימי וחיצוני.
נתראה בחודש הבא בטיפ הבא!