NLP ו – “שפה מעצימה” – שילוב עוצמתי באימון

Neuro Linguistic Programming נל”פ- NLP  טכניקה שאחת מהנחות היסוד שלה היא “לכל אדם יש את כל המשאבים הדרושים לו”. הנחת ייסוד זו והנחות יסוד נוספות הופכת את נל”פ לטכניקה שעוזרת לכל אדם להתחבר למשאבים שלו כדי להגיע למצב הרצוי.

שילוב נל”פ באימון נותן מימד נוסף לחוויה המעצימה של התהליך. אחת המטרות של המאמן, ואולי המטרה החשובה מכולן, היא לחזק את המתאמן. ההנחה היא שמתאמן שמרגיש חזק, שמאמין בעצמו וביכולות שלו, שמחובר למשאבים שלו ויודע לנכס אותם לעצמו יהיה בעל מסוגלות גבוהה יותר להצלחות נוספות בחייו.

אחד מהכלים העוצמתיים באימון היא “שימוש בשפה מעצימה”- לטעת במתאמן שפה חדשה של מסוגלות, יכולת ואמונה בהצלחה. להלן כמה טיפים מעולם הנל”פ והאימון גם יחד בנושא “שפה מעצימה”:

תחילה אדגיש כי כל טכניקה שאני מיישמת באימון, אני עושה בזהירות ובהתאמה מלאה לעולמו הפנימי והחיצוני (המציאות) של המתאמן.

“כוונה חיובית”

אחת מהנחות הייסוד של נל”פ היא שבבסיס כל התנהגות קיימת כוונה חיובית. התפיסה שלנו מתבססת על ניגודים: שמח-עצוב,יום-לילה. אם לא נדע מה זה להיות שמח לא נדע שאנו עצובים. כשמתאמן מגדיר את המצב הרצוי – את המטרה אליה רוצה להגיע, יעשה זאת עם אמירות של מה “כן” רוצה. “אני רוצה לא לפחד” יתחלף בעזרתו של המאמן באמירה: ” אני רוצה להרגיש בטחון”. “אני רוצה לא להתרגז על ילדיי/חבריי” יתחלף באמירה “אני רוצה להיות רגוע/שליו..”. השאלה שישאל המאמן מאוד פשוטה: מה כן אתה רוצה? עם דגש על המילה “כן”.

החלפת השלילי ב-“פחות חיובי”
כשהמאמן מבקש מהמתאמן לספר על הישג, המתאמן יחפש את החוויות החיוביות בחייו. המטרה היא להראות לו את הישגיו באור של מסוגלות. על אותו משקל יכול המאמן לעזור למתאמן להתייחס לחוויות הפחות חיוביות בחייו (שימו לב שלא אמרתי: שליליות) . כשמתאמן מדבר על חוויות פחות חיוביות ומשתמש בלשון : שלילי, לא טוב וכו’ המאמן יציע לו שפה חדשה: החוויות הן “פחות חיוביות”.

המילה צריך לעומת יכול. Possibility/Necessity
כשמתאמן אומר:” יכול” במקום “צריך” יש הרגשה של בחירה. יותר מזה, יש הנחה של מסוגלות, אמונה והיתר גם יחד.
מילים נוספות שמכוונות לפעולה מתוך הרגשת מסוגלות והיתר לעשייה: מסוגל, רוצה, בוחר, מחליט, מתכוון. המאמן יעזור למתאמן לרכוש שפה חדשה שמשתמשת יותר במילים הללו ופחות במילים: צריך, עלי ל.., חייב, מוכרח, אמור ל..

הזזה של המילה לא.

מתאמן :” אני לא יכול לדבר עם הבוס שלי”
מאמן: “אתה יכול לא לדבר עם הבוס שלך?”
הזזת המילה “לא” אחרי הפעולה – נותן הרגשה של יכול!

יש מסוגלות והבחירה במצב המצוי-היום – היא לא לעשות את זה. במצב הרצוי- בעתיד – תהיה אולי בחירה כן לעשות.

השמטת המילים: יותר, עוד..
לפעמים המילה “יותר” מפחיתה מהחוויה.
מתאמן: “אני רוצה להיות יותר שמח”
מאמן: “כלומר עכשיו אתה כבר שמח. אפשר לוותר על המילה יותר?”,”זה בסדר אם נגיד: אני רוצה להיות שמח?” -מעצים את חווית השמחה.

מילים מגבילות : אבל, או.
מתאמן: “אני יודע שאני יכול אבל אני ..” – משמעות ה”אבל” היא ביטול של חלקו הראשון של המשפט. ניסוח מחדש יהיה: ” אני יודע שאני יכול ו/וגם/..” (ואולי בכלל בלי מילת קישור)
מתאמן: “אני יודע שאני יכול לרכב על אופניים אבל בפעם האחרונה נפלתי ונפצעתי”.
המאמן מזהה משפט עם “אבל” וביחד עם המתאמן מנסחים משפט חדש:
“אני יודע שאני יכול לרכב על אופניים ו/וגם ליפול מהם”.

נשמע מוזר? בכלל לא! יש מסוגלות גם אחרי נפילה. עובדה היא שהאדם עומד מול המאמן היום. מכאן שהוא נפל ואחר כך נעמד שוב על רגליו!! חשבו על זה. העוצמה של הדברים והמשמעות הרחבה שלהם:
אני יכול לרכב וגם ליפול ולקום ולרכב שוב וכן הלאה…- מטאפורה נהדרת לחיים! המילה “או” כוללני- כל “או” מכליל משהו אחד ומוציא אחר. במציאות יש גם אפור.
המטרה של המאמן היא להביא את המתאמן להרחיב את האפשרויות , להראות למתאמן שיש יותר אפשרויות. אולי יש עוד אפשרות? אולי אפשר גם וגם?

להיות הגורם ולא הנגרם (מושפע) Be At Cause

אמירות כגון “הוא מעצבן אותי, הוא גורם לי..” הופכות את האדם ל”נגרם”.
וירג’יניה סאטיר, אם הטיפול המשפחתי, הייתה שואלת: ” איך בדיוק הוא גורם לך להתעצבן?” ובכך הייתה מובילה את האדם להיות ה”גורם”. האמונה שהמאמן היה רוצה לטעת במתאמן היא שהחיים הם כמה שיותר בשליטתו. אם אין ביכולתו לשנות את המצב הוא יכול לשנות את הגישה למצב. כך יחיה חיים אפקטיביים יותר. חיים שהוא מנהל אותם ולא הם אותו.

מילים שמובילות לפעולה:
מאמן: “בפעם הבאה שתצליח לעמוד מול הבוס שלך..” באמירה זו הנחת היסוד היא שהייתה פעם קודמת/ראשונה שהמתאמן הצליח לעמוד מול הבוס. המאמן נוטע סוגסטיה* במתאמן להצלחה, מסוגלות.
“אני לא יודע באיזה מהירות תלמד לרכב על אופניים..” שוב, הנחת יסוד שתהיה למידה רק לא ברור באיזה מהירות היא תתבצע. נטיעת סוגסטיה למסוגלות.

דוגמא נוספת:
כשמתאמן מגדיר מטרה אפשר לשאול אותו “איך אתה תהיה אחרי שהשגת את המטרה? איך תראה בעיני אחרים? מה תרגיש? מה תהיה שפת הגוף שלך? איזה משפטים/צלילים ירוצו לך בראש?” שימו לב שבשאלה של המאמן יש שני דברים: הראשון הוא הנחת הייסוד שהמתאמן ישיג את המטרה כי השאלה היא :”איך..אחרי שהשגת..” הדבר השני הוא עירוב כל החושים: **ויזואלי, אודיטורי, קינסטטי לחוויה מלאה של המתאמן לאחר השינוי המיוחל.

כפי שציינתי בתחילת דבריי אלה היו כמה טיפים מעולם הנל”פ והאימון גם יחד בנושא “שפה מעצימה”, טעימה קטנה ממכלול האפשרויות להעצמת תהליך האימון.
אסיים במתאבן למאמר הבא:

רווח מישני:
בכל התנהגות (מצב מצוי), גם אם היא פחות מחיובית, יש רווח מישני. מתאמן מגיע עם מצב מצוי ומציב מטרה למצב הרצוי. אחד מתפקידי המאמן, הוא להביא את המתאמן להבנה של הרווח שלו מהמצב המצוי (בהנחה שאחרת לא היה שם). למשל: מטרת המתאמן ליצור יחסי עבודה אפקטיביים עם הצוות שלו לעבודה.

מאמן: “איזה דבר פחות חיובי יקרה כאשר יהיה לך קשר טוב עם הצוות שלך?”
שאלה שגורמת למתאמן “להרים גבה” וגם מעוררת אצלו חשיבה- מה הרווח המישני שלו מהמצב היום.
התשובה יכולה להיות:” אני אצטרך להיות יותר זמין לצוות במהלך היום. לא אוכל להגיד: לא עכשיו, אני עסוק, אל תפריעו לי וכו'”.
המאמן בתגובה יבקש מהמתאמן לעשות “העתק- הדבק” בדיוק כמו במחשב. להדביק את היכולת להגיד לצוות את הדברים הללו לתוך התוצאה של להיות ביחסי עבודה אפקטיביים איתם. אולי אפילו הקשר החדש יתן את המקום והאפשרות להגיד בטבעיות: “לא עכשיו, אני עסוק”.
בצורה זו אנחנו מייצרים תוצאה שמתאימה למתאמן כי גם הרווחים המשניים מהמצב המצוי הוכנסו לתוכה.

*סוגסטיה הצעה ל”לא מודע”. –suggest מלשון
נל”פ משתמשת בשפה כדי לטעת באדם אמונה ביכולות שלו.

**ויזואלי, אודיטורי, קינסטטי
כל החושים: ראייה, שמיעה, תחושה. שימוש בכל החושים להעצמת החוויה.