ציפיות כלפי אחרים וכלפי עצמנו – יש הבדל?

מה זו ציפייה?
הפירוש המילוני של המילה הוא: המתנה, ייחול, תקווה.
כשאנחנו ממתינים למשהו או מייחלים ומקווים אנחנו בעצם מכוונים למשהו בעתיד שלנו.
ציפייה היא תמיד למשהו עתידי ובהסתמך על האמונות שלנו לגביו.
אנחנו מצפים מהעולם להתנהל כפי שאנחנו מאמינים שהוא אמור להתנהל.
ובעולם שלנו יש את עצמנו ויש את האחר.

המעניין הוא שצפיות מבוססות אמונות עובדות בצורה הפוכה לגמרי כאשר אנחנו מדברים על עצמינו לעומת צפייה שיש לנו כלפי לאחר.
מה קורה כאשר יש לנו צפייה כלפי האחר:
אנחנו מצפים שהאחר ינהג כמו שאנחנו מאמינים שהוא צריך לנהוג.
אנחנו מאמינים שיש לנו את הידע לגבי האחר שמאפשר לנו לצפות ממנו שיעשה כך או כך.
למעשה, אנחנו חיים באשליה שאנחנו יכולים לנבא את העתיד וליצור אותו למישהו אחר.
ואז באה ההתפקחות מהאשליה כשאחר לא עומד בצפיות ולא מיצר את העתיד שחשבנו שהוא אמור לייצר.
כשמדובר בציפיות כלפי האחר בעצם מדובר באשליה. נכון שניתן להשפיע, לשכנע, להניע את האחר אבל בסופו של דבר הכוח בידיים שלו ולא שלנו ולכן אין לנו למעשה אחיזה בעתיד של מישהו אחר.
ההבנה שאין לנו את הכוח לגרום למישהו אחר לעשות משהו שאנחנו מצפים שייעשה מאוד משחררת. משחררת מתסכול, מאכזבה ומחוסר אונים.
ההבנה שרק האדם עצמו אחראי למעשיו משחררת מאחריות וסבל.

כשמדובר בצפיות כלפי עצמינו אנחנו מגיעים למצב ההפוך לחלוטין.
מה קורה כאשר יש לנו צפייה כלפי עצמנו:

אם ההנחה היא שרק האדם עצמו אחראי למעשיו זה אומר שכשמדובר באדם עצמו יש חשיבות קריטית לצפיות שלו שמבוססות על האמונות שלו כלפי עצמו.
אנחנו בהחלט יכולים ליצור את העתיד שלנו בהתאם לאמונות שיוצרות את הצפיות שלנו.
אם אנחנו מאמינים שאנחנו חזקים, בעלי יכולת, בעלי השפעה, בעלי תעוזה ואסרטיביים אנחנו בונים בהתאם לזה ציפיות לגבי העתיד שלנו. צפיות שמובילות להצלחה ולהשגת מטרות.
לעומת זאת, אם אנחנו מאמינים שאנחנו חסרי יכולת, חסרי השפעה, פסיביים וחלשים אנחנו בונים צפיות בהתאם שמובילות אותנו לכישלון ולתסכול.
זהו מעגל שמזין את עצמו:  
אמונה על מסוגלות מביאה לצפייה להצלחה שמובילה להצלחה בפועל וחיזוק האמונה במסוגלות.
אמונה על חוסר מסוגלות מביאה לצפייה לכישלון שמובילה לכישלון בפועל וחיזוק האמונה בחוסר המסוגלות.
כלומר, הצפיות שלנו משפיעות בצורה מאוד משמעותית על העתיד שלנו.

בשני המקרים: צפייה כלפי האחר וצפייה כלפי עצמינו העבודה היא עבודה שמתבססת על אמונות.
העבודה היא על אמונות מגבילות שיש לנו כלפי עצמנו וכלפי העולם.
יש צורך לעשות עבודת עומק על מנת לשחרר אמונות מגבילות ולאמץ אמונות מעצימות.
ההנחה היא שאמונה מעצימה תוביל אותנו לצפייה חיובית לגבי העתיד, תשיג עבורנו תוצאות חיוביות בפועל ותשחרר אותנו מתסכול וכעס כלפי האחר.

זכרו:  צפייה מתבססת על אמונה. אז במה אתם בוחרים להאמין?